מאת: מתילדה כהן סראנו – בית ליאון רקנאטי
זוג אחד התחתן זמן קצר לפני פסח והחתן הוזמן עם הכלה בליל הסדר לבית הכלה. הוא היה חרדי וכך הייתה משפחת הכלה.
כאשר הביאו את מרק העוף, הכניס החתן את הכף בתוכו וראה בתחתית הצלחת גרגיר חיטה.
כולו מזועזע הוא קרה לחותנת ואמר לה: "הסתכלי כאן! מה זה?"
"אני לא יודעת! אין לי מושג!"
"ביתכם לא כשר! אני לא אוכל כאן יותר... כשיעבור החג אלך לרבנות ואתגרש מאשתי. אני לא יכול להחזיק אישה ממשפחה כזאת!"
החותנת נשבעה שאין להם קשר עם הדבר הזה, אבל זה לא עזר.
כשעבר החג הוא ניגש לרבנות.
שאל אותו הרב: "מדוע באת?"
סיפר לו הבחור את הכול ולבסוף אמר לו: "זה ברור שאני לא יכול להיות נשוי לאישה הזאת".
אמר לו הרב: "לפני שתתגרש מאשתך, אני רוצה לראות משהו. הבא לי את הכובע שלך".
"הכובע שלי?"
"כן! זה מה שביקשתי שתעשה" אמר לו הרב.
הביא לו הבחור את כובעו והרב ראה שבתוך הפרווה היו גרגירי חיטה. אמר לו הרב: "כשיצאתם אחרי החופה זרקו המשפחות עליכם חופניי חיטה, כדי לאחל לכם שתתרבו?"
"כן!" אמר הבחור.
"זהו זה!" אמר לו הרב, "גרגיר החיטה נפל לתוך המרק מהכובע שלך! לכן אין לך סיבה להתגרש מאשתך. עכשיו תן את הכובע שלך לניקוי!"
מבויש, אבל שמח, השלים החתן עם משפחת הכלה.
שיהיה טוב להם ולנו גם כן.