לא שחור ולא לבן

מאת: ינון בוים

(עריכה: גור מיטלמן)

"היהפוך כושי עורו ונמר חברבורותיו?" אמר הנביא ירמיהו. למזלו של הנביא, הוא אינו חי בתקופה הנוכחית משום שהיום היו מאשימים אותו מיד בגזענות בשל השימוש במילה "כושי". האמת היא שירמיהו בכלל לא חשב על זה, והכוונה במשפט שלו היא שאדם (או אפילו עם) אינו יכול לשנות את אופיו באופן מהותי. אבל מה זה משנה? פה היו מרשיעים אותו מיד חד וחלק, ואנחנו היינו צריכים לחפש לנו נביא אחר.

גם "הכושים העבריים" מדימונה לא ממש מתביישים בכינוי. אבל עושה רושם שבשנים האחרונות החברה שלנו החליטה שמחיקת המילה "כושי" מהלקסיקון פוטרת אותה מהמאבק האמיתי בגזענות, ומנקה אותה סופית מכל אשמה.

אנחנו חברה גזענית אבל זה לא הכל, אנחנו גם עצלנים. שילוב יוצאי אתיופיה למשל באופן מלא בחברה זה תהליך קשה: זה מדיניות קליטה, זה חינוך, זה סובלנות, זה סדר עדיפויות. בקיצור: קשה. אבל אנחנו ישראלים, לא? וישראלים עושים קיצורי דרך. אז במקום להתאמץ, החלטנו לעשות תיקונים קלים של טרמינולוגיה.

אז החלטנו ש"כושי" זו מלה אסורה כי באנגלית זה יוצא "Negro" וזו נחשבת למילת גנאי. וחוץ מזה, למונח "כושי" אין מקבילה בצד הלבן של המתרס. הרי "שחור" זה הפוך ל"לבן" ו"אפרו-אמריקאי" זה נניח הפוך ל"מזרח אירופאי" אבל "כושי"? מה ההיפך של זה?

נהדר, מצאנו את הבעיה. עכשיו הכל בסדר. כל עוד נשמיט את המלה "כושי" ונסתפק רק ב: "שחור", "כהי עור", ו"אפרו-אמריקאי" אז הכל בסדר גמור, כי זה בסדר גמור לתייג ולסווג אנשים רק על פי צבע עורם, במיוחד אם מדובר בצבע מסוים (שמעתם פעם מישהו אומר "אחינו בהירי העור" או "קהילת המזרח אירופאים"?).

ואי אפשר הרי לכתוב טור על גזענות בלי לדבר (קצת) על גדולי הגזענים בחברה הישראלית כלומר: התקשורת, הממסד והאליטות. אני מודה, לא בדקתי זאת, ואם אני טועה קבלו את התנצלותי מראש, אבל אני מרשה לעצמי לנחש שכל המגישים הבכירים בטלוויזיה לא חיים בשכונות שבהן מרבית הדיירים הם שחומי עור ואף לא מחפשים את מעונם במקומות כאלו מלכתחילה. אני גם די בטוח שאם היה מתברר להם שזה המצב הם היו מעתיקים את מקום מגוריהם מיידית. כנ"ל בקרב קציני צבא בכירים, שרים, שופטים, אנשי אקדמיה ועוד. אבל מה? העיקר שהם עומדים או יושבים בתוך המסך שלכם וכל כך מזדעזעים מתופעות גזעניות, עד שהמסך שלכם הופך מלבן לשחור.

לאחרונה, בעת הפגנות יוצאי אתיופיה, שודרה בטלוויזיה כתבה על בעלי דירות שנמנעים מלהשכיר דירות לבני העדה האתיופית. מיותר לציין שבתום הכתבה פניהם של מגישי המהדורה נראו מופתעים עד כדי חיוורים כשלג תוך כדי שהם מלמלים משהו כמו "זה לא ייאמן". אין ספק, זו הפתעה בסדר גודל של התגלית שהעולם עגול ולא שטוח.

מעניין כיצד מסקרים אמצעי התקשורת את הסוגיה האתיופית בימים כתיקונם. מה, יכול להיות שכל הנושא הזה בכלל לא מעניין אותם, אבל בגלל שכעת יש הפגנה גדולה אז שידור של כתבה כזו מביא רייטינג? לא, לא יכול להיות. הם הרי עיתונאים הגונים. הבעיה היא רק בעלי הדירות.

אז לא, הבעיה היא לא בעלי הדירות. בעלי הדירות הם אנשי עסקים פרקטיים ומנוסים, שמזהים מקילומטרים לקוחות ממעמד סוציו-אקונומי נמוך, ולא רק יוצאי אתיופיה. הבעיה היא כמו שאמרנו: חוסר הנכונות של החברה כולה לקחת חלק בתהליך הקליטה והשילוב של בני העדה בחברה.

ונסיים בעוד תופעה שמעצבנת אותי, והיא החנפנות, הלקקנות והאפליה המתקנת כלפי אוכלוסיית כהי העור (וואו, איזה מזל שנזהרתי לא לומר "כושים"). יש לי הצעה מהפכנית: שלא תהיה אפליה, ואז לא יהיה צורך באפליה מתקנת. אני מציע להעניש בחומרה את המפלים והגזענים, במקום להיות צבועים. אין צורך ששדר כדורגל יפריז במחמאות כלפי שחקן ממוצא אתיופי כשהוא מנתח את יכולתו המקצועית. אין צורך להצטלם במיוחד עם ילד שחום עור בתשדירי הבחירות. אפשר פשוט להסתפק בהתייחסות שווה לכולם תמיד. אפשר לדאוג לשבויים ללא קשר לצבע עורם, אפשר להתייחס בסובלנות לספורטאי זר מקמרון גם אחרי שעשה טעות, ולא להעלות אותו באותו יום על מטוס, או חס וחלילה להציע לו לחיות בכלוב. אפשר פשוט להחליט שכולנו בני אדם.

הטור הינו טור דעה, ותגובות יתקבלו בברכה.

לעמוד השער של בלוג 'ינון עצבני'

עריכה: גור מיטלמן

יש לכם שאלות, בקשות או רעיונות? מוזמנים לפנות למערכת כאן