התקשורת האלימה והפוליטיקאים המאוסים

מאת: ינון בוים (עריכה - גור מיטלמן)

בישראל, ביום שיעבור ללא אף דקירה, צריך לפתוח את מהדורות החדשות כך: "היום לא הייתה דקירה". אבל עד שנגיע ליום הזה כדאי לזכור שאנחנו לא חיים בשוויץ, ושהשיוך המגזרי של הקורבנות לא צריך להוות שיקול בהחלטה על היקף הסיקור התקשורתי של האירוע. כל דקירה, כל רצח וכל פיגוע הם מעשה חמור באותה מידה.

בהזדמנות זו אני רוצה לפנות לכל הרוצחים ולכל אלה השוקלים לעסוק במלאכה זו בעתיד. אולי תחשבו פעמיים? למה לרצוח? אבל יש לי עוד בקשה: אם כבר החלטתם ללכת על זה בכל זאת - השתדלו לבחור את הקורבן בקפידה. השתדלו שזה לא יהיה נציג המזוהה עם מגזר מסוים, על מנת לא לאפשר לתקשורת ולפוליטיקאים לחגוג. מעכשיו השתדלו להימנע מרצח של: מתנחלים, שמאלנים, חרדים, ערבים, להט"בים וילדים פלסטינים. כי מה בסך הכל אנחנו מבקשים? להתיישב מול הספה ולצפות באחת מתוכניות הראליטי המטומטמות. אבל מה, בגללכם כל לוח השידורים משתנה, התקשורת יוצאת מדעתה, הפוליטיקאים יוצאים מהחורים ומרק צוקרברג צריך לקנות שרתים חדשים שיוכלו לאחסן את כל התגובות של עדר הגולשים. למה להפר את שלוות העולם? אתם יכולים פשוט להרוג "סתם אנשים רגילים", כמו שאתם עושים כל יום, והעולם ימשיך לנהוג כמנהגו. הרי ל"סתם" אנשים אין אמא, אבא או אחות. הם יקבלו מקסימום ידיעה קטנה בעמוד פנימי בעיתון, או פוסט קטן. זה לא יפריע לאף אחד.

זה לא במקרה שהתקשורת כל כך מזדרזת להכריז על "מצב חירום" או "מלחמה" לאחר אירועים נקודתיים כאלו. בואו נחשוב לרגע, מי עשוי להרוויח ממצב של הסלמה או מלחמה? החיילים הנאבקים בחזית ומסכנים את חייהם – בטח שלא. האזרחים החשופים בעורף – ודאי שלא. המשק שנפגע כלכלית – גם כן לא. אז מי? רק אמצעי התקשורת. הרי במצב של "מלחמה" אנשים מרותקים לטלוויזיה יום ולילה, והקריינים, הכתבים והפרשנים הופכים לכוכבים בלתי מעורערים, שאי אפשר בלעדיהם. צריך להבין שחדשות רעות זה עסק טוב מאד. עבור אמצעי התקשורת, החדשות הכי טובות הן החדשות הרעות.

אחת השיטות שפותחו בארץ כדי ללבות את היצרים ולחמם את האווירה, היא שיטת מכבסת המילים. המטרה היא כאמור לנסות ולגרום להסלמה טוטאלית, כדי להגדיל את הרייטינג. "מצב חירום לאומי"? "מלחמה"? כנראה ששכחתם מה היה ב"צוק איתן" ו"מלחמת לבנון השנייה" (שלא לומר יום כיפורים ו"שלום הגליל"). אין זה גם מקרי שביטויים מופרכים אחרים כגון "פשע שנאה" או "מתקפת טרור יהודי" הפכו לשגרה. מה זאת אומרת "פשע שנאה" - ואם זו הייתה "סתם" דקירה של פלוני את אלמוני על ויכוח על מקום חניה או בדיסקוטק, אז זה היה פשע ממניעים הגיוניים וסבירים? ומה זאת אומרת "מתקפת טרור יהודי" – השתגעתם? טרור זה פשע מאורגן, עם היררכיה, עם תשתיות, עם זרועות, עם משאבים, עם תמיכה של משטרים שלמים. לא כל פגיעה אכזרית בחפים מפשע היא טרור.

"מלחמה"? לא קצת נסחפנו? (מתוך דף הפייסבוק של יאיר לפיד)

התקשורת בישראל אינה מסקרת את המציאות, אלא יוצרת אותה. אפרופו תקשורת, אני רוצה לספר לכם משהו. פחות מ-24 שעות לאחר שני האירועים ש"החרידו את המדינה" היה חם מאוד ביום שישי האחרון בחוף פולג בנתניה - ביום ההכרעות של ליגת החופים בכדורגל. ולא, הכוונה היא לא למזג האוויר, לא לקרב הטעון בין בית"ר ירושלים לכפר קאסם, ואפילו לא לכישלונה של מכבי נתניה לשמור על כתר האליפות (בהזדמנות זו ברכות לכפר קאסם השכנה על שהחזירה לעצמה את הגביע לאחר שנת בצורת). לא תאמינו, אבל הכל עבר בשלום. אוהדי כל הקבוצות וכמובן השחקנים התנהגו למופת. לאילו מבינכם שהיו עסוקים באותה שעה בהאזנה לאיש תקשורת כזה או פוליטיקאי אחר, אספר כי האירוע כלל משחק ראווה לזיכרו של ניצן שירזי ז"ל, איש כדורגל שהיה קונצנזוס ללא ספק. משחק הראווה התקיים בין שתי קבוצות – נבחרת ערוץ הספורט מול נבחרת האמנים. התקשורת מול אנשי התרבות. שני מגזרים שללא ספק לא נכללים בהגדרת "הבהמות" של עודד קוטלר, או "מנשקי המזוזות" של יאיר גרבוז. ובכן - המשחק "פוצץ" לאחר דקות בודדות בלבד (בגלל נושא שולי לחלוטין), לנגד עיניהם ההמומות של כל אוהדי הכדורגל "האלימים". במחשבה שנייה, כשמסתכלים על הרכבי הקבוצות שפוצצו את המשחק, זה ממש לא מפתיע. תמצאו שם לא מעט אנשים שבעברם (וכנראה גם בעתידם) לא בדיוק נמצאים ברשימה אחת עם זוכי פרס נובל לנימוסים והליכות, מה שכמובן לא מונע מהם חדשות לבקרים לנצל את המיקרופון ולגנות נחרצות את מעשי האלימות בספורט בפרט ובחברה הישראלית בכלל. אגב, לא מעט אנשים טוענים כי אחת הסיבות המרכזיות להתגברות האלימות בספורט היא השיח האלים בתקשורת הספורט, לה אחראים בשני העשורים האחרונים בעיקר אנשי ערוץ הספורט.

אבל אל תעשו לעצמכם חיים קלים. זה לא רק התקשורת, זה גם הציבור – אנחנו, שלאחר אירועי סוף השבוע כתבנו אלפי פוסטים בפייסבוק, שרובם ככולם אומרים אותו דבר. הפכנו לעדר של חנפנים מזועזעים ומתלהמים, שאיבד כל פרופורציה. הלו? מלחמת העולם השלישית עוד לא פרצה והאיראנים עדיין לא תקפו אותנו עם פצצת אטום. ומה עוד? כאשר מתרחשים אירועים כאלו מיד קופצים ובאים כל מיני חוכמולוגים שדורשים להגדיל את "התקציב למאבק בפשעים מסוג זה" (ידעתם שיש תקציב כזה?). זה בערך כמו שתהיה מחר תאונה קשה באיילון צפון ואז יבוא לאולפן נציג ארגון הנהגים החופשיים וידרוש את הגדלת תקציב משרד התחבורה לטיפול בכבישים מהירים בתוך ערים גדולות.

ממה אתם כל כך מזועזעים? מה חשבתם, שכאן בארץ הקודש אין מטורללים ומופרעים? מה חשבתם, שאנחנו איזה זן קדוש ונעלה במיוחד? שמשוגעים כאלה יש רק בצרפת וארה"ב? אם אתם רוצים לטפל בתופעת האלימות בחברה הישראלית אז בואו נתמודד עם שורשי הבעיה, אבל זעזועים וגינויים הם חסרי כל טעם.

מה שעוד מעצבן אותי הם אותם פוליטיקאים שקיוויתי לא לשמוע מהם עד מערכת הבחירות הבאה (האמת היא שקיוויתי לא לשמוע מהם בכלל), הרוכבים על הפסטיבל התקשורתי הזה על מנת להזכיר לכולם את קיומם, ובכלל זה את העובדה ש"הממשלה לא מתפקדת" ו"ראש הממשלה נכשל".

אני בטוח שיש לפחות כמה רוצחים פוטנציאלים שישבו בבית ותכננו לפגוע בקרוב במישהו מהקהילה הלהט"בית, אבל עכשיו, אחרי שהם שמעו את איציק שמולי טוען שגם הוא שייך לקהילה, אין ספק שהתוכניות שלהם ישתנו. אם זכרוני אינו מטעני, נדמה לי שאיציק שמולי זה אותו אחד שניצל את הנאום הראשון שלו בכנסת כדי להתלונן על כך שפיטרו את אבא שלו, לא? (אם טעיתי אני מתנצל מראש). אבל מה שאני בטוח זוכר, זה שהוא היה מראשי המחאה החברתית ב-2011. העיקר שעכשיו הוא מסודר כלכלית.

ועוד משהו לסיום, על האנשים שנמצאים בצמרת ההנהגה – נשיאים, ראשי הממשלה ושרים. אין כל צורך לעשות תחרות בסגנון של "מי מגנה במילים יותר חריפות". אף פעם לא הבנתי לשם מה נועד הגינוי. אתם חושבים שאנחנו חושבים שאתם תומכים במעשים כגון אלו? ובכן, אנחנו לא באמת זקוקים להודעות הגינוי האלו והתפקיד שלכם איננו לגנות, אלא לפעול כדי שפחות מעשים כאלו יתרחשו בעתיד.

שיהיה המשך שבוע טוב, בתקוה שהחל משבוע הבא אוכל לחזור ולדון בנושאים הבאמת חשובים.

הטור הינו טור סאטירי ופילוסופי, ותגובות יתקבלו בברכה.

לעמוד השער של בלוג 'ינון עצבני'

עריכה: גור מיטלמן

יש לכם שאלות, בקשות או רעיונות? מוזמנים לפנות למערכת כאן