מאת: מתילדה כהן סראנו - בית ליאון רקנאטי
לג'וחה לא הייתה עבודה וכל יום אשתו הייתה אומרת לו: "לך תמצא עבודה! לך תמצא עבודה!
אין לנו מה לאכול!"
יום אחד, מרוב עצבים, היא אמרה לו: "לך תנגן בבית הקברות!" (זאת אומרת: לך לכל הרוחות!).
אבל ג'וחה קיבל זאת פשוטו במשמעו כמו תמיד, לקח את התוף, הלך לבית הקברות והתחיל לתופף.
פתאום יצא דוב והתחיל לרקוד. כשסיים לרקוד נתן לו הדוב שק של זהובים.
חזר ג'וחה הביתה מרוצה מאוד. הם קנו אוכל ובגדים חדשים.
למחרת לקח שוב ג'וחה את התוף וניגש לבית הקברות. כשהתחיל לתופף יצא שוב הדוב ורקד.
כשהוא סיים לרקוד, נתן לג'וחה עוד שק של זהובים.
ג'וחה הלך הביתה מאושר. הם קנו בית חדש, רהיטים יפים, הכול.
למחרת שוב לקח ג'וחה את התוף ועמד לצאת מהבית.
אמרה לו אשתו: "אל תלך, ג'וחה! אין צורך, יש לנו כבר הכל!"
אבל ג'וחה אמר לה: "אני דווקא רוצה ללכת!"
ניגש ג'וחה לבית הקברות והתחיל לתופף. יצא הדוב והתחיל לרקוד.
כשסיים לרקוד, עשה לו הדוב סימן ואמר לג'וחה: "שמע, כשבאת שלשום היית חיוור ורזה, אתמול עוד לא היית מספיק שמן לטעמי, אבל היום אתה בדיוק מה שאני אוהב. היום אני אוכל אותך!"
"לא!" אמר לו ג'וחה מבוהל, "עשה לי טובה..."
"בסדר", אמר הדוב, "אמור לי מאיפה אתה רוצה שאתחיל לאכול אותך".
"תתחיל מאוזני", אמר ג'וחה, "כי לא שמעתי לקול אשתי!"