בן או בת?

מאת: יונית רובין

בהריונות האחרונים הודעתי נחרצות לב' שאינני רוצה לדעת את מין העובר עד הלידה והתאוריה שלי היא כזו: מאחר שאני מאד מצפה לבת, אני עלולה להעביר לעובר תחושת אכזבה שתחלחל אליו ותזיק לו לחיים...ואילו כשאלד ואראה תינוק בריא ויפה מול עיני כבר ממש לא יהיה אכפת לי מה זה...

בהריון השישי הגענו לאולטרסאונד ואני מיד אמרתי לטכנאית שאני לא מעוניינת לדעת ושבטעות לא יפלט לה.... וב' החליט שהוא ממש מסוקרן וחייב לדעת את מין העובר. הוחלט שהוא יבקש מהטכנאית לרשום לו על גבי פתק את מין העובר...העניין ששניה אחרי שהגברת רשמה אני הייתי היסטרית: "איזה פתטית אני! הרי אם זו תהיה בת הוא לא יסתיר, אלא יצרח וירקוד, ואם בן - הוא פשוט ישתוק". נכנסנו למעלית והוא שתק....אמרתי לו, "זה בסדר, אני יודעת שזה בן", הוא היתמם ואמר: "למה את חושבת כך?". אמרתי לו: "לפי הפרצוף שלך..." ופרצתי בבכי. לא בכיתי כי זה בן, אלא בכיתי שמא אעביר לעובר תחושת אכזבה. אחר כך בכיתי בגלל העובדה שבכיתי, תתביישי לך גערתי בעצמי, איך את בוכה כשאת מקבלת כזו מתנה? לבסוף עשיתי עבודה עם עצמי והייתי מאושרת בכל מהלך חודשי ההריון. לבסוף ילדתי תינוק מתוק, מלך התינוקים!

אני מאושרת ושמחה, ממש כמו הפסוק "אם הבנים שמחה!" (וקצת עיפה). לפני חודש חברתי הרווקה התחתנה (בגיל 37), הצלם התלהב מנועם שלי הבייבי המתוק, הוא התביית עליו והחל לצלמו, אז אמרתי לו בשיא הרצינות: "תקשיב, הוא לא סתם ילד הוא בן שהגיע אחרי חמשה בנים...". כן, הוא התבלבל. לקח לו כמה שניות לרדת לסוף דעתי..."את אולי מתכוונת לחמש בנות?", "לא, חמישה בנים!" אמרתי. הוא היה נבוך ואז "ירד לו האסימון" (עדיין משתמשים בביטוי הזה?). "אההה הבנתי..." (מותר לי קצת לחמוד לצאן, לא?!).

לבלוג פאנץ' אמא